<h1>רבינו ירוחם נ"ד ח"א</h1>
<h2>דף עה.</h2>
בני חבורה המקפידין זה על זה עוברים ביום טוב משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשו' לוין ופורעים ביום טוב כך פשוט בשבת. פירוש משום מדה, כדאמרי' ביום טוב אומ' אדם לחברו מלא כלי זה אבל לא יאמר לו מדה זו והם מחמת קפידה מזכירין מדה לברר מה שמשיחין לו. ויש מפרשי' דאפילו אמר מלא לי כלי זה אסור, כי לאלו המקפידין הוי כמזכיר מדה. ומשו' משקל, דאין משגיחין בי"ט במאזנים והם מחמת קפידה שוקלין, אי נמי דמותר לשקול ביד לטבח שאינו אומן ולדידהו אסור. ומשו' מנין, פי' בה"ג דאומר אדם לחנוני תן לי מאה אגוזים ולא יאמר תן לי ק' ואז יהיו ק"ק שאני חייב, והם מזכירים תמיד מה שחייבין, אי נמי שאפילו לומר תן לי ק' להם אסור אפילו דרך שאלה. ומשו' לוין ופורעין, פי' בה"ג דאינו ר"ל בלשון שאלה כ"כ קפידה אלא בלשון הלואה.
